כשפסיכולוג פוגש עץ
המרת ספת הטיפולים באדמה לחה
או בקיצור למה "טבע תראפיה"?
מה מניע תראפיסטית בעלת תארים אקדמים, מחוברת לקרקע ובעלת נסיון להוציא את הטיפול הנפשי מחוץ לכותלי הקליניקה המצומצמת?
"אז מה יש לך לחפש בחוץ" שואלים עמיתי?
את השאלה הזאת אני שומעת הרבה ואכן היא ראוייה להתיחסות רצינית.
*אני מחפשת בחוץ מרחב לא מאיים, שלא שייך לי. מקום שבו המטפל והמטופל הם בגובה העיניים.
*אני מחפשת בחוץ מרחב שיהדהד אצל המטופל ויאפשר לו מרחב פנימי לצמיחה.
למשל, אם נתבונן בטבע, נלמד איך אחרי שריפה ההתחדשות של היער והצמיחה בה עצומים. באותו אופן צריך חלל כדי להתמלא, צריך לפנות מקום כדי להביא דפוסים חדשים.
*אני מחפשת בחוץ חיבור למשהו גדול יותר מהעיסוק בעצמי. עולם בו הצרכים האישיים שלי מקבלים פרופורציה.
*אני מחפשת בחוץ מיכל שיכול לספוג ולהכיל הכל. גם הכעס הגדול ביותר מתקבל בטבע בהשלמה. הטבע לא דוחה אף אדם.
*אני מחפשת בחוץ מקום שירגש אותי ואת מטופלי. מקום שבו נחוש את נפלאות העולם והפלא שאנו.
*אני מחפשת בחוץ את השונה והאפשרות להוציא ממטופלי את האחר.
לעיתים מספיקה חשיבה חדשה או גישה שונה כדי לשנות דפוסים קיימים שאינם תורמים לנו.
*אני מחפשת בחוץ חיבור, לאדמה,לחושים, לעונות, לגוף, לרגש - לחיים!
אנו חיים בניתוק מהטבע, מטבעינו ורצונותינו האמיתיים, בניתוק רגשי וגופני.
הריפוי מתחיל כשמוכנים להרגיש את כל מי שאנו ושלל הרגשות בתוכנו.
*אני מחפשת בטבע מקום שאפשר להיות בו בשקט.
*אני מחפשת מקום בו המטופל לוקח אחריות - סוחב את הציוד שלו, בוחר היכן להניח את רגלו, עד כמה לאמץ את הגוף ועוד.
וכך מידי יום או שבוע מתגלה בפני הנפלאות של הטיפול בטבע.
ס' בת 40 מחפשת משמעות בחיים ומוצאת על חוף הים אבן עם הרבה שקערוריות וקווים ובתנועות יד היא מורידה בעקשנות את החול וחושפת את צורת האבן ומגוון צבעיו. היא מחליקה ידיים כמלטפת את האבן ומדברת על גילוי וחשיפה...
א' יוצאת איתי אל הפארק ואומרת: " זה כאן ליד הבית שלי אבל כאילו אני כאן בפעם הראשונה." שומעת ומרגישה פתאום את המקום - החיים.
ר' כרותת שדיים שאחרי הליכה מאומצת בנחל עם נשימה כבדה, מזיעה ובחיוך אומרת "זהו, השלמתי עם הגוף החדש. הוא יכול לשאת אותי"
ותמיד טוב לסיים בסיפור אהבה - ק' חזרה ממסע איתי במדבר ואמרה "אני מתחילה לאהוב..התחלתי אפילו לחבק את הסובבים..."
ואת זה אני יודעת על בשרי כי במרחבי המדבר למדתי אהבה. בריק למדתי להיות עם עצמי ולא לברוח. ברכות החול קיבלתי את טביעתי בעולם...
פעם ענה דורון הראל כשנשאל למה אתה מטפס הרים "כי הם שם"
אנו יוצאים אל הטבע כי הוא שם ונרפאים, כי זה מה שהוא יודע לעשות!
המרת ספת הטיפולים באדמה לחה
או בקיצור למה "טבע תראפיה"?
מה מניע תראפיסטית בעלת תארים אקדמים, מחוברת לקרקע ובעלת נסיון להוציא את הטיפול הנפשי מחוץ לכותלי הקליניקה המצומצמת?
"אז מה יש לך לחפש בחוץ" שואלים עמיתי?
את השאלה הזאת אני שומעת הרבה ואכן היא ראוייה להתיחסות רצינית.
*אני מחפשת בחוץ מרחב לא מאיים, שלא שייך לי. מקום שבו המטפל והמטופל הם בגובה העיניים.
*אני מחפשת בחוץ מרחב שיהדהד אצל המטופל ויאפשר לו מרחב פנימי לצמיחה.
למשל, אם נתבונן בטבע, נלמד איך אחרי שריפה ההתחדשות של היער והצמיחה בה עצומים. באותו אופן צריך חלל כדי להתמלא, צריך לפנות מקום כדי להביא דפוסים חדשים.
*אני מחפשת בחוץ חיבור למשהו גדול יותר מהעיסוק בעצמי. עולם בו הצרכים האישיים שלי מקבלים פרופורציה.
*אני מחפשת בחוץ מיכל שיכול לספוג ולהכיל הכל. גם הכעס הגדול ביותר מתקבל בטבע בהשלמה. הטבע לא דוחה אף אדם.
*אני מחפשת בחוץ מקום שירגש אותי ואת מטופלי. מקום שבו נחוש את נפלאות העולם והפלא שאנו.
*אני מחפשת בחוץ את השונה והאפשרות להוציא ממטופלי את האחר.
לעיתים מספיקה חשיבה חדשה או גישה שונה כדי לשנות דפוסים קיימים שאינם תורמים לנו.
*אני מחפשת בחוץ חיבור, לאדמה,לחושים, לעונות, לגוף, לרגש - לחיים!
אנו חיים בניתוק מהטבע, מטבעינו ורצונותינו האמיתיים, בניתוק רגשי וגופני.
הריפוי מתחיל כשמוכנים להרגיש את כל מי שאנו ושלל הרגשות בתוכנו.
*אני מחפשת בטבע מקום שאפשר להיות בו בשקט.
*אני מחפשת מקום בו המטופל לוקח אחריות - סוחב את הציוד שלו, בוחר היכן להניח את רגלו, עד כמה לאמץ את הגוף ועוד.
וכך מידי יום או שבוע מתגלה בפני הנפלאות של הטיפול בטבע.
ס' בת 40 מחפשת משמעות בחיים ומוצאת על חוף הים אבן עם הרבה שקערוריות וקווים ובתנועות יד היא מורידה בעקשנות את החול וחושפת את צורת האבן ומגוון צבעיו. היא מחליקה ידיים כמלטפת את האבן ומדברת על גילוי וחשיפה...
א' יוצאת איתי אל הפארק ואומרת: " זה כאן ליד הבית שלי אבל כאילו אני כאן בפעם הראשונה." שומעת ומרגישה פתאום את המקום - החיים.
ר' כרותת שדיים שאחרי הליכה מאומצת בנחל עם נשימה כבדה, מזיעה ובחיוך אומרת "זהו, השלמתי עם הגוף החדש. הוא יכול לשאת אותי"
ותמיד טוב לסיים בסיפור אהבה - ק' חזרה ממסע איתי במדבר ואמרה "אני מתחילה לאהוב..התחלתי אפילו לחבק את הסובבים..."
ואת זה אני יודעת על בשרי כי במרחבי המדבר למדתי אהבה. בריק למדתי להיות עם עצמי ולא לברוח. ברכות החול קיבלתי את טביעתי בעולם...
פעם ענה דורון הראל כשנשאל למה אתה מטפס הרים "כי הם שם"
אנו יוצאים אל הטבע כי הוא שם ונרפאים, כי זה מה שהוא יודע לעשות!
על הכותבת
דליה נאור היא טבע תראפיסטית עם M.Aבדרמה תראפיה וB.A בעבודה סוציאלית.
מרכזת מסלול של לימודי "טבע תראפיה" למטפלים במכללת וושינגטון.
בחירתה לעבוד בטבע נובעת מתוך נסיונה, שב"טבע" ישנו חיבור חזק אל "טבעינו".
העבודה של דליה מבוססת על האמונה שלכל אדם היכולת והידע להבריא את עצמו.
והריפוי מתחיל במפגש אותנטי עם מי שאנו, עם חיבור לכוחות שלנו ולמקורות הידע וההזנה האישיים שלנו.
דליה מציעה "פסק זמן" קטן בתוך ים העשייה, השגרה והעבודה היומיומית. "פסק זמן" דרך שהות, הליכה או סדנא בטבע המאפשרים לאדם לגלות את הכוחות הבריאים, היצירתיים והנפלאים הקיימים בתוכו.
דליה משלבת בעבודתה דרמה, אומנות, סיפור, תנועה וכתיבה על מנת ליצור חוויה שלמה- של גוף ונפש. רוח וחומר.
בין חולות המדבר דליה מחברת
דליה נאור היא טבע תראפיסטית עם M.Aבדרמה תראפיה וB.A בעבודה סוציאלית.
מרכזת מסלול של לימודי "טבע תראפיה" למטפלים במכללת וושינגטון.
בחירתה לעבוד בטבע נובעת מתוך נסיונה, שב"טבע" ישנו חיבור חזק אל "טבעינו".
העבודה של דליה מבוססת על האמונה שלכל אדם היכולת והידע להבריא את עצמו.
והריפוי מתחיל במפגש אותנטי עם מי שאנו, עם חיבור לכוחות שלנו ולמקורות הידע וההזנה האישיים שלנו.
דליה מציעה "פסק זמן" קטן בתוך ים העשייה, השגרה והעבודה היומיומית. "פסק זמן" דרך שהות, הליכה או סדנא בטבע המאפשרים לאדם לגלות את הכוחות הבריאים, היצירתיים והנפלאים הקיימים בתוכו.
דליה משלבת בעבודתה דרמה, אומנות, סיפור, תנועה וכתיבה על מנת ליצור חוויה שלמה- של גוף ונפש. רוח וחומר.
בין חולות המדבר דליה מחברת
